סמי, שמתגורר עם משפחתו בכפר נידח בהודו, מהופנט לגלות את הקולנוע בפעם הראשונה. למורת רוחו של אביו, הוא חוזר לקולנוע יום אחרי יום כדי לצפות בסרטים נוספים ומתיידד עם המקרין, שבתמורה לקופסת האוכל שלו, מאפשר לו לצפות בסרטים בחינם. הוא מבין במהרה שסיפורים הופכים לאור, אור הופך לסרטים, וסרטים לחלומות. 

סמי וחבורתו השובבה הופכים עולמות כדי ללכוד ולהקרין אור, איתו יוכלו להקרין סרט בפילם. יחד, בהרבה תושייה והתרגשות, הם מצליחים ליצור קולנוע שכונתי שממלא אותם אושר. 

עם זאת, המרדף אחרי החלום, משמעותו גם, להשאיר דברים מאחור. 

שיר הלל לאמנות הקולנוע שלא נראה מאז "סינמה פרדיסו״